<h1>ספר התרומות שער ל"ב</h1>
<h2>דף קעב:</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט ההוא שטרא דנפק קמי בי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה, והיה טוען זה שהיה מוציא אותו שהוא היה המלוה שהלוה סך זה הכתוב בשטר זה, ומפני שמסרו לי לא הוצרך להזכיר את שמי בפירוש, והלוה היה טוען שלא לוה ממנו כלום. דן רב הונא ואמר ממך ואפילו מריש גלותא, ממך ואפילו משבור מלכא. כלומר בלשון ממך אין אנו מבחינין שזה שמוציא אותו היה המלוה, דאימר ריש גלותא הוה ונפל הימנו ומצאו זה, ולפיכך אין גובה בו כלום. א"ל רב חסדא לרבה פוק ועיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך, נפק דק ואשכח דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, אבא שאול אומר אם כתוב בו היום גרשתיה כשר. אלמא היום ההוא יומא דנפק ביה משמע, הכא נמי ממך מההוא דנפיק מתותי ידיה משמע, ולנפילה לא חיישינן, וחייב לפרוע לזה שמוציאו ואין יכול לדחותו. וכן הלכתא. ומסתברא דהאי שטרא דנפק קמי רב הונא דכתיב ביה ממך, שטר הודאה בעדים הוה, דאלו לא הוה בעדים מיגו דיכיל למימר פרעתי מהימן למידחייה ולמימר מריש גלותא הוה ולא ממך.
